כוחן של קלינאיות תקשורת…

לפעמים לילדים יש הרגל של דחיקת לשון.

זה יכול להיות במנוחה, בבליעה, בדיבור או בשילובים שונים.

האם זה בעייתי?

התשובה היא כן! ולמה? מכיוון שעצם נוכחות הלשון בין החותכות העליונות והתחתונות מונעת מהן מלהגיע למגעים אלה עם אלה (שזהו המצב התקין שלהן) מה שמוביל לליקוי סגר המכונה מנשך פתוח (Open Bite). במקרים חמורים יותר, ליקוי הסגר (הדנטלי) עלול להחמיר עד כדי ליקוי סגר סקלטלי (של עצמות הלסת).

אז איך מטפלים בזה?

ע”י אימון הלשון במנוחה, בליעה, דיבור – כך שתישאר בתוך חלל הפה ולא “תידחק” לה החוצה ותפריע לסגר התקין.

כמובן שאין לצפות מילד לשנות הרגלים, בטח מבלי לקבל הדרכה, ולכן במצבים כאלה אני מפנה את הילד והוריו לקלינאי/ת תקשורת וזוהי התמחותם – ללמד את הילד (ואת לשונו) כיצד להיות במצב מנוחה, בליעה ודיבור. במקרים קשים בהם הילד אינו מצליח לשלוט בלשונו, גם בעזרת הדרכת הקלינאי/ת, ניתן להתקין מכשירים מסוגים שונים על מנת למנוע באופן פיזי מהלשון להידחק לה החוצה.

בתמונה – מטופלת עם מנשך קדמי פתוח עקב הרגל דחיקת לשון (תמונה עליונה) [ועם הרבה מאד מוטיבציה] שנשלחה לקלינאית תקשורת. כעבור 6 חודשים שבה לביקורת (תמונה תחתונה). ניתן לראות שהרווח בין החותכות העליונות והתחתונות הצטמצם כמעט למצב נורמלי.

בקיצור – קלינאיות תקשורת – לא מה שחשבתם….